ניתוח הזעת יתר

סימפטקטומיה טורקסקופי הוא ניתוח הזעת יתר המבוצע ביעילות באזורים כפות הידיים, בית שחי ובאזור הפנים (יעילות הטיפול בהזעת יתר בכפות הרגלים נמוכה יחסית). מטרת הניתוח להזעת יתר היא להפסיק מעבר של פולסים עצביים משרשרת הסימפטיה לכפות הידיים, הפסקה זו, גורמת לירידה בזיעת היתר אצל יותר מ 98% מכלל המנותחים כאשר תוצאות הניתוח הן לצמיתות.

ניתוח סימפטקטומי מבוצע באמצעות טכנולוגיה כירורגית מתקדמת ולא אגרסיבית. לפניכם הסבר מפורט כיצד מבוצע הניתוח, תוצאות ויעילות ההליך לפי אזורים מנותחים, סיכונים, סיבוכים וגם שאלות ותשובות על ניתוח הזעת יתר. בהמשך המאמר נדון גם בתופעה המכונה הזעה מפצה שעלולה להתרחש כתוצאה מהניתוח אשר גורמת לחלק מהסובלים מההזעה להעדיף טיפולי בוטוקס או מכשיר בשם מירה דריי (באמצעותו ניתן לטפל רק באזור בית השחי).

המלצת המערכת

למרות שתרופות ותכשירים נותנים פתרון מסוים, ההמלצה היא לעבור טיפול במרפאה נגד הזעת יתר או על ידי הזרקת בוטולינום טוקסין (בוטוקס, דיספורט או קסיאומין), או באמצעות ניתוח או על ידי הריסת הבלוטות בעזרת מכשירים שמבוססים על אור לייזר וגם באמצעות מכשיר שמעלים זיעה בבית השחי בשם מירה דריי. התייעצו עם הרופאים שלנו שמנוסים בכל שיטות הטיפול.

מהו ניתוח סימפטקטומיה אנדוסקופיה?

הזעת יתר נגרמת כאשר עצבי הסימפטיה הופכים לאקטיביים. את העצבים האלו ניתן לעצור במספר דרכים על ידי ניתוח הנושא את השם סימפטקטומיה אנדוסקופיה ובאנגלית ETS. תריסר המִקְטָעים של עצבי הסימפטיה הנמצאים בחלל החזה הם הגורמים שמשמשים בתפקיד המפתח בפעילות ההזעה ומדרגים אותם מ- T1 עד T12. הסוגים השונים של הזעת יתר הם בעלי סימון מיוחד של מכוון T (הזעת יתר בפנים היא בין T2 עד T3 למשל), בחירת המקטעים של עצבי הסימפטיה המוסרים על ידי חיתוך יכוון בהתאם לרמות הדירוג של הזעת היתר לסוגיה. כאשר הסוגים העיקריים הם: פנים סמוקות - T2. פנים מזיעות T2 או T3. ידיים מזיעות T3 או T4. הזעה בבית השחי T4 או T5.

מהלך ניתוח הזעת יתר

לאחר פגישת הייעוץ עם המנתח, תצטרכו לעבור סדרת בדיקות מקדימה (בהן בדיקות דם, אק”ג ועוד) כדי לקבוע שהינכם כשירים לעבור את הניתוח מבחינה בריאותית (לנטרל סיבוכים וסיכונים שעלולים להתרחש במהלך הניתוח ולסכן בכך את בריאותכם). אם נמצאתם מתאימים תדרשו בנוסף לקיים בירור עם רופא מרדים. ניתוח הזעת יתר מבוצע דרך שני חתכים קטנים באזור בית השחי (5 מ”מ אורכו של כל חתך), דרך החתכים, מוחדרת עדשה זעירה המחוברת למצלמת וידאו באמצעותה ניתן לנווט את המכשור המיוחד אשר מזרים אוויר לחלל החזה ודוחף באופן זמני את הריאה. לאחר מכן, יוכל המנתח לנתק את שרשרת הסימפטיה ובכך למנוע את הזעת היתר. הניתוח מצריך הרדמה כללית ומבוצע בחדר ניתוח ולא בחדר טיפולים אמבולטורי במרפאה.

תוצאות ניתוח הזעת יתר

הניתוח מעלים את הזיעה (הפחתה של הפרשת הזיעה אשר מסתכמת ב- 90% בכפות הידיים ובכ- 80% בבית השחי ובאזור הפנים) אצל למעלה מ- 95% מהמנותחים וניתן להבחין בכך באופן מיידי. חלק קטן מהמנותחים יחושו דווקא בהגברת הזיעה בימים הסמוכים לניתוח, אולם זו תופסק כליל מספר ימים לאחר מכן. הסבירות של חזרה של תופעת הזיעה, חודשים או שנים לאחר הניתוח נמוכה ביותר. היעילות של ניתוח הזעת יתר תהיה גדולה יותר ותשפיע טוב יותר על מטופלים שמזיעים בכפות הידיים ובבית השחי.

תוצאות טובות אובחנו גם אצל כאלו המזיעים במידה ניכרת באזור הפנים וכן גם אצל אנשים הסובלים מפנים אדומות (flushing). התוצאה במקרים של הזעת יתר בכפות הרגליים היא מוגבלת ורק 20% מהמטופלים נהנים מתוצאה משביעה רצון, לכן, במקרים של הזעת יתר בכפות הרגליים, סוג הניתוח המועדף יהיה סימפטקטומיה לומבר (lumbar) - ניתוח הזעת יתר המבוצע באזור החוליות (ולא דרך חלל בית החזה כפי שפורט לעיל). השפעות חיוביות נוספות של ניתוח הזעת יתר באות לידי ביטוי בשיפור זרימת הדם בגפיים העליונות, מניעת מחלות גפיים כמו סימפטום ראנו, והפחתת כאבים שנגרמים כתוצאה מתרומבוזה (פקקת).

התאמה לניתוח הזעת יתר

כל מי שסובל מהזעת יתר באזור כפות הידיים, בית השחי והפנים אשר מאס בדאודורנטים, אנטי פרספירנטים, משחות המכילות אלומיניום כלורי, צמחי מרפא, כדורים, מכשירים המעבירים זרמים חשמליים וטיפולי בוטוקס זמניים נגד הזעה הם מועמדים פוטנציאליים לניתוח. מועמדים מתאימים נוספים לניתוח הזעת יתר הם אלו הסובלים מאדמומית בפנים בדרגות שונות. מי שאינו מתאים לניתוח הזעת יתר הם הסובלים מהזעת יתר כללית בכל חלקי הגוף ולא הזעה ממוקדת.

ניתוח הזעת יתר ותופעות הלוואי

ניתוח הזעת יתר נחשב לניתוח כירורגי בטוח יחסית. תופעת הלוואי היותר שכיחה מכונה הזעה מפצה והיא מופיעה אצל כ - 60% מכלל המנותחים בעיקר באזורים בית החזה, בטן או גב, הזעה מפצה היא מנגנון של פיצוי על אובדן הזיעה בכפות הידיים או בבית השחי. תופעה זו מתרחשת אצל מספר לא מבוטל של מנותחים, אולם היא קלה (ברוב המקרים) ואינה טורדנית באופן יחסי למטרד ממנו סבלו המתרפאים לפני הניתוח.

תופעת לוואי אחרת די נדירה, מכונה סינדרום הורנר הגורמת לנפילה קלה של העפעף העליון - בעיה זו נפתרת בדרך כלל עם הזמן. קיימת סבירות נמוכה לכך שהתופעה לא תעלם לחלוטין ותשאר לצמיתות. נפילה או רפיון בעפעפיים ע”פ הסטטיסטיקה מתרחשת אצל 1 מתוך 200 מנותחים ולכן סינדרום הורנר הוא גורם נוסף אותו חובה לשקול לפני מעבר ניתוח הזעת יתר.